אמנויות לחימה

אמנויות לחימה

אמנויות לחימה, הוא סוג של ספורט לחימה או מיומנויות, מוצאו בעיקר ממזרח אסיה ובעל ענפים כמו קונג פו, ג'ודו וקראטה.

ניתן לחלק אמנויות לחימה לאמנות לחימה חמושה ולא חמושה. הראשונה כוללת קשתות, חניתות וחרבות. והשנייה שמוצאה בסין כוללת מכות עם הרגליים והידיים או חבטות.

ביפן הלוחם המסורתי שם דגש באימוניו על קשתות, חרבות, ולחימה לא חמושה והוא שוחה בשריון. חברים בחוגים אחרים מתעניינים באמנויות לחימה בעזרת צוות, עבודה יום יומית עם כלים (כמו מחבטים, מגלים וסכינים) ולחימה לא חמושה. האימון הרב גווני הגדול ביותר הוא אולי הנינג'טסו, שפותח עבור מרגלים צבאיים עבור יפן הפיאודלית וכולל גם אימונים בהסוואה, הימלטות, הסתתרות, גיאוגרפיה, מטאורולוגיה, רפואה וחומרי נפץ.

בעידן המודרני נגזרות של חלק מאמנויות הלחימה החמושות כמו קנדו (סייף) וקיודו (חץ וקשת) מאומנים כספורט. נגזרות של סוגי אמנויות לחימה לא חמושה בקרב כמו ג'ודו, סומו, קראטה וטאקוונדו מבוצעים כצורות של הגנה עצמית כמו אייקידו, הפקידו וקונג פו.

צורות פשוטות יותר של טאי צ'י צ'ואן, סוג של לוחמה ללא נשק הם פופולריים ותרגילים בריאים ודי רחוקים מהמקורות של האמנויות לחימה. נגזרות רבות של אמנויות לחימה חמושות ולא חמושות מאומנות כאמצעי להתפתחות רוחנית.

ההיבט המאחד המרכזי של אמנויות הלחימה במזרח אסיה שמבדיל אותם מאמנויות לחימה אחרים הוא ההשפעה של הטאואיזם והבודהיזם. ההשפעות הללו הביאו לדגש חזק בצד המנטלי והרוחני של העוסק באמנויות לחימה, מצב שבו הפונקציות הרציונליות והמחושבות של המוח מושעות כך שהנפש והגוף יכולים לפעול כיחידה אחת שמשקפת את השינוי שהתרחש בלוחם. כאשר המצב הזה מבוצע באופן מושלם, החוויה היום יומית של הדואליות של האובייקט לסובייקט נעלמת. מאז הצד המנטלי והפיזי הוא מרכזי בטאואיזם ובזן וחייב לתרגל אותו כדי שזה ייקלט, הרבה מהתלמידים מתאמנים באמנויות לחימה כחלק מהאימון הפילוסופי והרוחני שלהם. לעומת זאת, מתרגלים רבים של אמנויות הלחימה מאמצים את המנהג של הפילוסופיות הללו.

אומנות לחימה - אגרוף

המאה ה-20 הייתה עדה לגידול משמעותי בפופולריות של אמנויות הלחימה ממזרח אסיה במערב וגם הג'ודו (1964) והטאקוונדו (2000) נוספו למשחקים האולימפיים כספורט אולימפי. עד תחילת המאה ה-21 משמעת סינקרטית הידועה כאמנויות לחימה משולבות אשר משלבת טכניקות לחימה ממסורות תרבותיות שונות גם הגיעה להתבלטות.

ג'ודו, שיטה יפנית של לוחמה ללא נשק, כעת נחשבת לספורט. חוקי הג'ודו הם מורכבים; המטרה היא לזרוק בצורה נקייה, לרתק למזרן או להשתלט על היריב, האחרון נעשה על ידי הפעלת לחץ על המפרקים או לצוואר ולגרום ליריב להיכנע.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

דוגמאות:

 

קראטה (ביפנית: "יד ריקה") – אמנות לחימה ללא נשק שכוללת בעיטות, חבטות וחסימות הגנתיות עם הידיים והרגליים. הדגש הוא עם ריכוז וכמה שיותר כוח הגוף עד לרגע של הפגיעה. חבטות על פני השטח כוללות את הידיים (במיוחד את המרפקים והקצה החיצוני), כף הרגל, עקב, אמה, ברך ומרפק.

 

קונג פו (בסינית: "מיומנות") – אמנות לחימה, סוג של תרגיל עם ממד רוחני הנובע מריכוז ומשמעת עצמית ובעיקר מצב לחימה לא חמוש של לחימה אישית שלעיתים מושווית לקראטה או טאקוונדו. המושג קונג קו יכול גם לרמז על הכנה זהירה עבור ביצוע של מיומנות ללא התערבות של השכל או הרגש.

 

אייקידו (ביפנית: "דרך להרמוניה אנרגטית") –  אמנות לחימה ושיטה של הגנה עצמית שדומה לשיטת לחימה כמו הג'וג'יטסו והג'ודו בשימוש של טכניקות זריקה במטרה להפוך את הכוח של היריב ואת המומנטום כנגד עצמו. משמש גם כלחץ על איברים חיוניים. תלמידי אייקידו מתאמנים כדי להכניע מאשר לפגוע או להרוג אבל הרבה מהתנועות יכולות להיות קטלניות. אייקידו שמה דגש מיוחד על החשיבות של השגת שלווה נפשית מלאה ושליטה על הגוף כדי לשלוט על התקפות היריב. כמו בכל אמנות לחימה אחרת, ההתפתחות בכבוד ובאדיבות הוא חלק בלתי נפרד מאימון האייקידו.

Just another WordPress site